תפיסה בפסיכולוגיה

תפיסה היא אחד התהליכים הקוגניטיביים המנטליים הבסיסיים המרכיבים תמונה סובייקטיבית של העולם במוחנו. השתקפות במוחו של אדם מתרחשת באמצעות השפעה ישירה על אברי החישה, הכוללים ראייה, שמיעה, ריח ומגע. מכאן ואילך מערכת החושים ההשפעה תלויה, שיטות התפיסה גם תלוי. התפיסה היא שנותנת לנו את ההזדמנות להבין מה קורה לנו ואיך העולם משפיע עלינו.

מוזרויות של תפיסה

תפיסה, כמו גם תהליכים קוגניטיביים אחרים, יש מאפיינים מסוימים שמבדילים אותה מרקע של אחרים.

כפי שנאמר קודם, התפתחות התפיסה, או ליתר דיוק את המאפיינים הטבועים בה, מתרחשת כאשר הילד גדל. הדבר בא לידי ביטוי בכך שצורת האובייקט נעשית משמעותית יותר עבור הילד. אפילו בינקות, אדם לומד להכיר אנשים וחפצים סביבו. המדד הכמותי של תנועות כאוטיות נופל, בעוד מספר תנועות הגוף הממוקד גדל. ההתפתחות הפעילה של התפיסות נמשכת עד גיל בית הספר הצעיר.

תהליך מנטלי זה, כמו כל האחרים, אינו יכול להתפתח כראוי, ולכן נושא רלוונטי מאוד בזמננו הוא לימוד תפיסה לקויה.

הגורמים להתפתחות אנומליות שונות בהתפתחות ההבנה של המתרחש עשויים לשמש שיבושים בקשר שבין מערכות אברי החישה לבין מרכזי המוח המתאימים להם, כתוצאה מטראומה או משינויים מורפולוגיים בגוף.

גם אם תבחר כל הפרה אחת, אז התיאור שלה ייקח הרבה מקום. הפרה מובילה להרבה תהליכים רגרסיביים אחרים בגוף, מה שעושה את זה אפילו יותר קשה עבור הסימפטומים שלה.

הפרעות בעבודה של כל מערכת חושית עשויות להצביע על פגיעה של האזור המתאים של המוח. לדוגמה, במקרה של הפרה טופוגרפית של תפיסה, אדם במובן המילולי יכול "לשוטט בשלושה עצי אורן" כי הוא איבד את היכולת לנווט את השטח. שיכרון אלכוהול חריף משפיע גם על התפיסה של אדם, במצב זה, הוא כמעט לא רגיש, ולכן קשה להגיע אליו.

באופן כללי, אפילו עם פגיעה בודדת בתפיסה, הצרכים הבסיסיים של האורגניזם עלולים לסבול, אשר בכל מקרה הוא תהליך מאוד לא רצוי ומסוכן.